כְּמוֹ שֶׁ-

כמו שפרח נובל לעולם לא ישוב עוד לפרוח בשום עונה כמו שעלה שנשר בסתיו שעבר הוא כבר חלק מאדמה כמו שידענו שאפשר לְצפות מהמציאות רק למה שהיא והאמנו שמהדמיון נוכל תמיד לצפות להרבה יותר כמו שהדמיון מסרב לדמיין שאחרי ארבעים שנה אנחנו עדיין הולכים במדבר לארץ חדשה-ישנה כמו שאנחנו יכולים כבר לראות את חסדי נעורינו אפילו מפסגת הר נבו רק בתמונות דהויות כמו שאנחנו עכשיו על סף הזדמנות אחרונה לאהבה נצחית (רואים אה!?) עדיין מִתלבטים עדיין מִתחבטים עדיין מתייסרים בשאלות הרוֹת גורל ואחרות כמו אם ללכת עד הסוף ולגמור בגדול או להמשיך לגדל פִּימוֹת עַל כְּסָלִים ולשיר בקולות נִחָרִים שאינם מחזיקים מַיִם "שלא יִגָּמֵר לעולם" כשברור כְּשמש ים-תיכונית באמצע עוד תמוז באמצע עוד חפוז שהכול זמני וחסר תכלית עַד כְּדֵי לעורר חלחלה או אדישות או בחילה או טיפשות You name it