הם שמו להם סוכנים ברחבי הממלכה
לעת צורך ומצוא
הקימו עיר, קיבוץ וישוב חקלאי במצוקתם
ולאחר שמילאו לעצמם את עגלתם
מכל טוב הארץ ואוצרותיה
הם פירקו וזנחו הכל
וביקשו את ההיי-טק ורמות-פיתוח
כביתם וכמעוזם במקום ישובם
והנה לעת בצורת, צמא ורעב
שהיה בכל הארץ הטובה והמיטיבה
שבנוסף לכל צרה גם ילדיו
זה לא מכבר נפלו בשביה
במלחמתם על גבולה וביטחונה
וגם ביטחון הממנים והסוכנים
חוזרים הם ומבקשים את מפלטם
במחיצת אותם בני התמותה
איתם הם בנו את ראשית דרכם
ומבקשים הם בשנית
למלא את עגלתם החסרה
וכשזה לא צולח במתק שפתיים
ובדרכי מרמה ועורמה
הם פונים לסוכניהם בממשלה
אותם הם מינו לעת שכזו כשהם בשוליים
והסוכנים הממונים על האוצר הקופה
את ידיהם שולחים בשמחה
למעמקי הכיס של בני התמותה
שכן לעת שכזו הם מונו על המשמר
וקובעים הם משורה כראות עיניהם
ואת רק מי שאותם מינה
רואים הם למול פניהם
ובדבקות של חסידים נאמנים
הם ממלאים את ידי שולחיהם
מכל טוב הארץ ומחמדיה
בקופות הגמול ובקרנות השפע
ומשלחים אותם בשנית לדרכם המקודשת
תפוחי כיסים ואדומי לחיים
מדושני עונג ונינוחים
חוזרים הם לעבודת הקודש
ממנה נקרעו בטרם עת
וזאת בשם קדושת חופשיות הפרט
המבטאת והיוצרת
תחבולות ותככים
הנשגבים מבינת בן התמותה
הממשיך לזבל את מה שנותר
מחלקת האדמה החרוכה
והנה סוף סוף למול עינינו היא נהייתה
הקערה נהפכה על פיה
והמשרת נהיה חשוב יותר מן היוצר
שכן למענו הכל נהיה ובמאמר נברא
ולצורך כך ולעת שכזו את הממונה הוא ממנה
ועולם כמנהגו נוהג ובן התמותה ימשיך לזבל
ולקטר
