אפילו הציניקנים הגדולים,
לא יכלו להמציא,
יום יותר מתאים,
להצגת הממשלה בפני הנשיא.
ה-אחד באפריל,
יום הכזבים הבינלאומי.
בצילום הקבוצתי רואים,
30 שרים, מתוחים,
מותשים,
מעונבים בעניבות חגיגיות,
ולתפארת השוויון בין המינים - גם שתי שרות.
לכולם מצאו מינויים ותפקידים,
לכל נושא, הקצו כמה שרים,
אבל איזה תקציב ענק, לא זכה בשר ונשאר בבדידות,
לא יאומן - אבל זו האמת - משרד הבריאות.
אף אחד לא רוצה להיות שר הבריאות,
מרגיז, מעצבן, אך זוהי המציאות.
הרבה יותר כיף להיות שר ספורט ותרבות,
שר לתקשורת, שר חוץ, או שר לסביבה ואיכות.
הזקנה במסדרון בבית החולים,
תמשיך לשכב ולהמתין לימים יותר טובים.
ב-31.03.09 בתוכנית בגלי צה"ל "מה בוער",
ראיין רזי ברקאי, את השר היוצא יעקב בן יזרי.
הגמלאי המתוסכל, אמר בכאב, ובאופן ברור וקודר,
שר בריאות, לא יכול לעשות הרבה קומבינות, להבריג את החבר.
אם אי-אפשר לדאוג לחברים במפלגה,
חבל להשקיע מאמצים ועבודה.
הגדלת סל התרופות וסל הבריאות,
לא יכולה לתרום באופן רציני להתקדמות.
עצוב מאד לחשוב, שזוהי המציאות,
אבל לצערי, אותי הצליח לשכנע - בישירות ובכנות.