לא ידעתי/ אימאן עספור [נוסח עברי: עידן סובול]

לא ידעתי הכל אבל כשראיתי אותך מוטל מת לפנַי ידעתי שבשבילך הכל נגמר לא ידעתי הכל אבל כשדמעותַי סימאו את עינַי ראיתי צלול וברור איך אנקום את מותך לא ידעתי הכל אבל כששמעתי את דמיךָ זועקים אלי מן האדמה ידעתי שלא אנום ולא אישן כל עוד... לא ידעתי הכל אבל כשהרחתי ריח גפרית הבנתי שאני בוערת בפנים כמו הר הגעש שהחריב את פומפיי לא ידעתי הכל אבל כשמיששתי את רִגבי עפרך חשתי שהם חיים בזכותך לא ידעתי הכל אבל כשטעמתי את רגבי עפרך הרגשתי שיש טעם לחיי כי הייתָ מלח הארץ לא ידעתי הכל אבל ידעתי שעלַי לעשות הכל כדי שלא יחדל מן הארץ מלח הארץ לא ידעתי הכל אבל ידעתי שהנקמה הטובה ביותר על מותך היא שאמשיך לחיות ולאחוז ברִגְבֵי הארץ הזאת אני עדיין לא יודעת הכל אבל ממשיכה לָטַעַת גפנים ותְּאֵנוֹת ורימונים וזיתים ותמרים ולזרוע חיטה ושעורה ולשיר... ברור לי שלעולם לא אדע הכל כי זו דרכו של עולם שאין לדעת הכל אבל אני יודעת לפחות דבר אחד גדול: שאין צודקת מהדרך לחופש – לפעמים בסופו של יום על אם הדרך לחופש אני עוצמת את עינַי עוצרת את נשימתי ורואה מראות עוצרי נשימה: נשים וגברים יושבים בְּשוּבָה וָנַחַת תחת גפניהם תאנותיהם רימוניהם זיתיהם ותמריהם נחים מעמל הַבָּצִיר הַאֲרִיָּה הַקָצִיר הַקָטִיף הַמָסִיק וְהַגָּדִיד ואין שום מלך לחמוד את כרמיהם ואין שום מצביא לשלח את ילדיהם למות במלחמה מיותרת זו או אחרת ואין שום אֵל להכשיר הרג מראש או בדיעבד – כן. מראות עוצרי נשימה... אבל כמה זמן אפשר לעמוד בנשימה עצורה להתפעל מחזיונות עוצרי נשימה ולא לעשות מה שצריך לעשות (אני, למשל, לא יכולה יותר מדקה).