מעשייה עממית

1. מעשיָה עממית מספרת כי לפנֵי שנים רבות נפגשו תחת עץ רענן שלושה שרים: שר הרוחות שר הקור ושר החום. ישבו השלושה ושוחחו ביניהם. פתאום עבר שועל לידם וברך את שר הרוח לשלום. זעמו שני השרים האחרים על הפגיעה בהם (אם אתה מתעלם ממני, סימן ש איני קיים) ותבעו את עלבונם וכבודם האבוד. וכי אינך יודע, שועל חצוף, אמר שר החום, את כוחי הרב, וכי במוצָא פי רבים מתים ממכת החום? מדוע, אם כן, לא ברכת אותי לשלום? ושר הקור אף הוא לא חסך מהשועל את שבט לשונו. וכי לא שמעת על דובי הצפון הקופאים מקור, על קצה הקרחון בממלכתי הרחבה ועל מרבד השלג הלבן? מדוע אם כן לא ברכת אותי לשלום? אולם השועל הקטן לא נבהל מתוכחת שני האדונים, והשיב לעומתם בביטחון רב. בחום וגם בקור אֶמָּלֵט למאורתי וירווח לי. הרוח מפזרת עננים וממיסה קרחונים, ובקיץ מַשַׁב רוּח מרענן יפיג את החום מגופי הלוהט. ולכן הענקתי את שרביט הניצוח לָרוח הטוענת לַכֶּתֶר. אמר השועל הפיקח בלי חַת. שְׁמֵךְ, ידעתי, חלף עם הרוּח הקרה בְּצֵל רֶחֶם הסערה. שלום רב גופֵךְ מֵאַרְצוֹת הקור אל חלונִי. המוות משקיף מחלונִי אֶל חלון הבדידוּת ומוצא אֶת השֶקֶט המקפיא אחרי הרעש שועלים רעבים חִבְּלוּ בְּכַרְמֵי גּוּפָהּ.ּ גופות לילה שטים בַּנהר. מסע מִגָּלוּת החושך אֶל גלוּת האור. 2. מנגנת על השולחן כאילו היה מיתר ציפור שיר. 3. מנגנת על פי כאילו היה כלִי נשיפה השֶקט פושט בְּשֶקט שתי זרועות שֶקט כמו חליל עץ חלוּל.