1. פעם אחת פרץ ריב
בין שני חֲמָרִים
(בעלי חמורים) ידידים,
ראובן ושמעון,
ומאז
הפכו השניים
לשונאים מובהקים.
לימים ראה
שמעון את חמורו
של ראובן בדרך כורע
תחת כובד השקים
שמעליו. במבט מופגן
של שמחה לאיד,
חלף שמעון על פְּנֵי
חבר נעוריו מִבְּלִי
להושיט לו יד.
- עתה אוכל סוף
סוף לנקום באוייבי
המושבע - מלמל לעצמו
חֶרֶש. אולם לא
הרחיק האיש לֶכֶת
והִנֵה נזכר בְּפסוק מן הפרשה:
"כי תראה חמור
שונאך רובץ תחת משאו
- וחדלת מעזור לו?
עזוב תעזוב עימו!".
מיד חזר
שמעון על עקבותיו,
פרק את השקים מעל החמור,
לתדהמתו הָרַבָּה
של ראובן, ועזר לו
לקושרם מחדש.
רגשי הטינה ההדדית
נמוגו כלא היו,
והשניים
שבו לחדש את
קִשְרֵי הידידות ביניהם.
מסע מגלוּת
החֹשך אל גלוּת האור.
מִלים בלי געגוע.
2. החוזה בכוכבים
לְמלך צרפת היה
חוזה כוכבים,
שנודע בנאמנותו
הרַבָּה לַמלך.
ואכן המלך כִּבְּדוֹ
והעשיר אותו מאוד.
פעם אחת כעס
עליו המלך
וביקש להורגו.
כשבא החוזה לַמלך
שאל אותו
המלך האם הוא
יכול לחזות את גורלו.
- בוודאי, ענה החוזה.
אם כן, אמר המלך,
היודע אתה
את יום מותך?
הבין החוזה הֶחכם
את המזימה
שרָקם לו המלך,
המבקש להורגו.
מֶה עשה?
עשה עצמו
כִּמְעַיֵן במפת הכוכבים
ואמר לַמלך:
אכן, רואה אני
שֶׁמוֹתיִ יתרחש בדיוק
שלושה ימים
לפני מוֹת אדונִי המלך.
נבהל המלך מאוד,
וחזר בו מכוונתו
הזדונית להמית את החוזה,
כדי לא להחיש
את מותו הוא. אדרבה,
מאותו יום ציווה
המלך לשמור מאוד
על חיי החוזה בכוכבים,
כי ידע שחייו
תלויים בחיי החוזה,
וכי אם ימות
החוזה, צפוי גם
מותו הקרוב של המלך.
האקדח הקטלני
מת מצחוק.
סוף טוב -
הכל טוב!
3. וּמֶה עשה ג'וחא היהודי
כשנידון לִתִלִיָּה?
מהי בקשתך האחרונה? -
נשאל כשהובל
לַגרדום.
- מבקש אני לברך
את ברכת החמה טרם
מותי.
אבל ברכת החמה היא,
על-פי המסורת,
בעוד 28 שנים! נדהם
המלך.
- אכן, השיב ג'וחא
הנדיב, מוכן אני
לחכות...
והוא מחכה
חופשי ומאושר עד
עצם היום הזה.
עץ מותי
המוּדע והבלתי-מודע
בהיר.
ציפור פצועה על ענף
רעד קל בכנפיה. |