שלוש מאות משלי שועלים
היו לרבי מאיר.
כולם אבדו, ורק
המשל הבא
נותר מֵהֶם.
פעם אחת היה
הזאב רעֵב.
ראה את השועל
וביקש לטרוף אותו.
מֶה עשה
השועל הפיקח?
הציע לזאב
ללכת לחצר היהודים
ולסעוד עימם
את סעודת השבת
הדשֵׁנה.
עשה הזאב כעצת השועל.
ביקש להיכנס
לֶחצר. ראו
היהודים את הזאב
הטורף, מיד
גרשו אותו במקלות.
כעס הזאב על השועל
וביקש להורגו.
אמר לו השועל: לא
היכו אותך אלא
בגלל אביך,
שפעם אחת אכל
להם את כל הסעודה
ברעבתנות רבה
מבְּלי להותיר זֵכֶר.
אמר לו הזאב:
וכי מה אשם אני,
מדוע אני נענש
בעוון אבי?
אמר לו השועל: אבות
אכלו בוסר, כדברֵי
הנביא, ושינֵי בנים
תקהינה! אולם
הָסֵר דאגה מלִבְּךָ.
בוא אִתִּי ואתן לך
סעודה כְיַד המלך.
הלך הזאב
עם השועל אל הבאר.
ראה עץ מונח
על שפת הבאר,
ומשני קצותיו
משתלשלים
שני דליים הקשורים
אליו בחבלים.
משנכנס השועל בדלי
העליון וירד
למטה, עלה
הדלי התחתון. שאל
אותו הזאב: מדוע
ירדת בַּדלי אל המים?
הצביע השועל
על דמות הירח,
שהשתקפה בַּמים,
ואמר לו: יודע אתה
זוהי גבינה צהובה
משובחת,
ויש פֹּה גם בשר
מדושן לרוב!
ממש סעודת מלכים!
כך פיתה השועל
את הזאב לרדת
למים בַּדלי העליון.
אז עלה השועל
בּדלי
התחתון אל שפת הבאר.
ואילו הזאב
נשאר בַּמים עד עֶצֶם
היום הזה.
זְאֵב לִזְאֵב דָּם
רוֹקְדִים עַל הַדָּם
בְּמַמְלֶכֶת הַדֻּבִּים
יְחֵפִים
בְּנַעֲלֵי בְּלִי בַּיִת
אֲפִלּוּ הַדֹּב רוֹצֶה לִרְקֹד
כְּמוֹ קִפּוֹד
בַּלֵּילוֹת
בְּיַעַר הַזְּאֵבִים
חֲשׂוּךְ אַהֲבָה.
שִׁיר בְּלִי גַּעְגּוּעַ