העבירות שענת קם הודתה בהן הן חמורות מאוד ומן הדין לדון אותה בבית דין צבאי - שכן את העבירות החלה לבצע כאשר עודה חיילת - על עבירות של ריגול, גניבה, מעילה באמון ועוד עבירות מן המנויות בספר החוקים.
לא מדובר במשובת נעורים. לא מדובר בנערה שהתפתתה לקטוף תפוח עץ הדעת ממטע בדרך, לא בגניבת תפוח בסופרמרקט, אפילו לא בעישון מריחואנה. מדובר בעבירה נמשכת. קם אספה מסמכים משך חודשים ארוכים. העבירה הייתה מתוכננת לפרטי-פרטים: איסוף, צילום, העלאה על דיסקט, הגנבת הדיסקטים אל מחוץ למחנה.
קם מנסה להציג את העבירה שלה כעבירת-מצפון: היא 'גילתה', לדעתה, שצה"ל מפר, או מתכוון להפר, צווים של בית המשפט העליון. אילו היה הדבר נכון - הייתה מצלמת בחשאי מסמך אחד, או שניים. לשם מה צילמה 2,200 מסמכים?
אם הייתה שם, לדעתה, פקודה בלתי-חוקית - מה לזה ולגניבת תוכניות מבצעיות שהן סוד כמוס? הרי היה לה זמן בשפע, היא קראה, או יכלה לקרוא כל מסמך. אם כך, לשם מה גנבה את כל יתר המסמכים?
יותר מכך - לפי העיתונות, החומר היה מונח בביתה מספר חודשים בטרם מסרה אותו לאורי בלאו. גם עתה היה לה תועפות זמן לבדוק את המסמכים הגנובים ולהעביר - וגם זו עבירה חמורה - רק את המסמכים הקשורים ל"פקודה הבלתי חוקית". מדוע העבירה לידי אדם זר את כל המסמכים?
מעבר לגניבה עצמה - כיצד זה פנתה לעיתונאי שלא הכירה, ידעה שהוא כותב בעיתון שמאל-של-כורסה ופסבדו-ליברלי, ומסרה לו את כל החומר הסודי?
גרסה מיתממת אחרת היא שקם הייתה כתבת לפני גיוסה והתכוונה לעסוק בעיתונאות לאחר שחרורה, ועל כן פעלה למען מטרה זו וריכזה חומר תחת ידה. טיעון כזה אינו גורע מחומרת העבירה אלא אולי מוסיף לה רובד נוסף. לפי היגיון זה, הרי חייל שמתכוון לעבוד כמכונאי, או לפתוח מוסך אחר שחרורו - יוכל לגנוב כלי-עבודה וחלפים מהצבא. מי שמתכוון להיות נהג - יגנוב משאית...