געגועים עזים לעָבָר הם בְּסֵדֶר
כשההווה הוא חולה ומחליא
והעתיד כבר מַדִּיף ריח פגר
של מולדת חסרת סיכויים
וְיוֹתֵר מִבְּסֵדֶר הם געגועים
לנירים, לחורשות, לכרמי גפן וזית
לניחוח פריחת פרדסים באביב
ולנחלים זַכֵּי מַיִם
וְיוֹתֵר מִיּוֹתֵר מִבְּסֵדֶר הם געגועים
לשדות-בּוּר שהניחו לִראות את האופק
ונתנו חיים לְחַיּוֹת הבר
(אלה ואלה כבר הוכחדו ברובם
על-ידי ציידי-נדל"ן)
והכי בְּסֵדֶר הם הגעגועים
לאותם בני-אדם נפלאים מופלאים
שהקימו וקיימו את המדינה הזאת
בדמם, דִּמעתם, זֵיעָתם
שהוציאו בעמל כפיהם
לחם מן הארץ
שזרעו בְּדִמְעָה
כדי שאנו נוכל
לִקצור ברינה
אילו ראו מראש לאן
תוּבַל המדינה
בידי רודפי בצע ושררה
וכבוד ופרסום
לא היו מקימים כאן כלום –