מַרְאוֹת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת

השיר הזה נכתב לפני שנים רבות, ובכל זאת לא נס ליחו. מדובר בו על סבי, ר' יצחק שוהם, שהיה אדם מיוחד במינו, ירא שמים, אוהב אדם, והשפעתו עלי, על חיי ועל שירתי גדולה מאוד. החיפוש שלי בעולם הקבלה הוא החיפוש אחר הניצוץ האלוקי הקדוש שראיתי בפניו, בדמותו, בתפילתו, בהתנהגותו כלפי כל אדם ואחר האהבה והשלווה שהקרין על כל סביבותיו. בשיר ניסיתי לשחזר את ההתרגשות המופלאה האוחזת בי כל חודש תשרי, כל שנה. ריח של אפשרויות חדשות עומד באוויר ואני מרגישה חדשה, חד-פעמית, בלתי מנוצחת, עם המון אנרגיה לחולל נסים בכל העולם. וְשׁוּב מַכֶּה בִּי סְתָו בִּפְרָאוּת.

תָּאֵי גּוּפִי נִפְתָּחִים אֶל אֶפְשָׁרוּיוֹת חֲדָשׁוֹת.

רֵיחַ

בְּרוֹשִׁים מְטָרֵף וְהָעֵשֶׂב.

הָעֵשֶׂב מְדַבֵּר.

רוּחַ רַכָּה בַּעֲלֵי אִזְדָרֶכֶת מַגִּיעָה

אֶל יְמוֹת הַחַגִּים.

בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי דְּמוּת סָבִי, עוֹטֶה טַלִּית,

רֵיחוֹ רַךְ עַל רֹאשִׁי הַמֻּרְכָּן,

הַמְּנַסֶּה לְהָבִין מִלִּים.

מֵעָלַי דּוֹמְעוֹת עֵינַיִם בְּעֶזְרַת נָשִׁים.

מַגָּע הַטַּלִית בְּלֶחְיִי כְּבֹשֶׂם עָדִין.

אֲפִילוּ לַטּוֹטָפוֹת יֵש רֵיחַ.

יְדֵי סָבִי מְגֻיָדוֹת בְּעֶדְנָה, מַעֲבִירוֹת

דַּף וְעוֹד דַּף

בְּחֶרְדַת קֹדֶש.

מִפַּעַם לְפַעַם הוּא מַרְעִיף מַבָּט

וְלִבִּי גֵּאֶה מֵהָכִיל.