לגופו של עניין

פתחת אותי והלכת והשארת אותי פתוחה ובאו רבים אחריך ולא באה שום שכחה כן. באו רבים אחריך מבין הטובים ביותר וביקשו לעבוד אותי כמו שעובדים אֵל נשבעו אמונים נדרו נדר שלא יעזבו לעולם לאלוהים אחרים בשום דרך בשום משבר זה היה מפתה ומשמח כמו שִׂמְחַת בֵּית-שׁוֹאֵבָה כשהקיץ הופך לסתיו ומבטיח גִשמי ברכה אבל כמו שאתה יודע הוא לא תמיד מקיים ולא פעם הייתה השמחה מוקדמת מדי כמו איתך שחיזרת הבטחת נדרת שֶׁאִם-רק אִם רק אתמסר תישאר לְעוֹלָם וָעֶד כמו עֶבֶד נִרְצָע ויותר כן. באו רבים אחריך נשבעו אמונים נדרו נדר שלא יעזבו לנצח וְ...לפעמים האמנתי לרגע אבל כשחלפה עונתם שכחתי אותם בלי שום קושי כמו שקיץ שוכח מהר גם חורף גשום ביותר רק שלא ברור לי למה לא שכחתי אותך עד היום כמו את שאר הגופות (אולי כי היית ראשון)