גירוש של כ-9,000 יהודים מבתיהם ברצועת עזה וצפון השומרון לפני שש שנים לא היה אירוע מקומי. הוא היה קריסה לאומית, חרפה לאומית. הוא גרם, ועדיין גורם, נזק פיזי, פסיכולוגי, חברתי, תרבותי, צבאי ואסטרטגי עצום לאומה כולה. כמו אסון טבע, זוהמתו מחלחלת עד יסודותינו, וממשיך להרעיל אותנו.
קידומה של אג'נדה פוליטית שמאלנית, הביאה לנטישת זכויות הבסיסיות והאנושיות של יהודים. שלטונו של שרון השתלט על מערכת הפוליטית ובכלל זה כלי התקשורת והמערכות המשפטיות. האחראים על רווחה ועל מתן פיצוי הולם - בראש ובראשונה מנהלת סל"ע, מנהלת ההינתקות - הטעו ושקרו; כל האומה הייתה במצב של הכחשה.
מנהיגים פוליטיים שעבורם הצבענו ומנהיגים רוחניים שבהם בטחנו כשלו במניעת האסון הזה. שרים שהתנגדו לו - פוטרו, השיח הציבורי דוכא ונורמות וערכים דמוקרטיים נרמסו. חסרת אונים ורשלנית, הכנסת לא דרשה לקיים הליך הוגן אשר לו זכאי כל אזרח; ואף אחד לא נדרש לתת דין וחשבון.
צה"ל שלנו, שאנחנו חלק ממנו, שבו האמנו, עבר שטיפת מוח, וחייליו הפכו לרובוטים; אלה שסירבו פקודה נענשו קשה. היה זה ניצול לרעה בלתי חוקי ובלתי מוסרי של צה"ל.
כלי התקשורת, שהסכימו עם האג'נדה של שרון, הגנו עליו ועל אלה אשר תכננו, ארגנו וביצעו את תוכניותיהם המורשעות. הפושעים אפילו כובדו וקודמו. יועצים צבאיים ואסטרטגיים אשר חלקו על שרון שתקו כדי לשמור על תפקידיהם.
אנחנו האמנו שנבחרינו שעליהם סמכנו ומוסדות הממשלה היו הגונים וכנים. טעינו.
גירוש והרס של 25 קהילות יהודיות הם סמל לבגידה לאומית. אותה חשיבה מורעלת הובילה ב-1982 לגירוש הקהילות היהודיות מסיני, להסכמי אוסלו, שהביאו את מחבלי אש"ף לשלטון וגרמו לטבח אלפי יהודים, ולפציעת רבבות נוספים, לשחיתות, רמאות, תאוות בצע ויהירות. ההינתקות היא דוגמה לשוויון נפש אכזרי וניצול לרעה של כוח, ורבים לא השתחררו מהחשיבה הרובוטית שאפיינה אותה.
ההינתקות הותירה פצע עמוק אשר לא יגליד, לא רק כי חיים ובתים נהרסו, אלא כי היא הייתה בלתי מוסרית, בלתי הוגנת ובלתי הגיונית. סכין הבגידה עדיין תקועה בהווייתנו המוסרית; היא טראומה מתמשכת בנשמתנו - לא רק עבור האנשים שסבלו פיזית ומנטלית, אלא ברמת ההונאה הלאומית.
כמו שחמאס וחיזבאללה מזכירים לנו, ההינתקות מסמלת לא גאווה ונצחון, אלא את בושתנו ואת תבוסתנו; את חולשתה של ישראל, לא את חוזקה.
אסון מדיניות הנסיגה החד-צדדית - שעדיין תומכים בה אנשים כמו שר הביטחון
אהוד ברק - הוא בכך שהיא לא השיגה דבר. היא הייתה רק עוד מתנה למחבלים. בוזבזו מיליארדי דולרים, שהיו יכולים להיות מושקעים בשיפור מערכת הכבישים ומערכת הבריאות, בבניית גדר לאורך הגבול עם סיני למנוע הברחה, הגירה בלתי חוקית והסתננות מחבלים, בבבנייתם של דיור ציבורי ומערכת תחבורה מהירה.
המשימה של הרס קהילות יהודיות ושטיפת המוח של הציבור עמדה בקידמת סדר היום של ממשלת שרון. כתוצאה מכך היא הזניחה את ביטחון ישראל, וסיכנה את כולנו.
ואנחנו... אנחנו עדיין משלמים את המחיר.
למשל, שרון כשל בתגובה לאיום הגרעיני מאירן, שב-2005 הסתכם במתקן גרעיני אחד בלבד. הוא כשל בהכנת צה"ל להתמודדות עם איום חיזבאללה, שהוביל לכישלונות של ישראל ב-2006. הוא כשל בהגנה על ישראלים באזור עוטף עזה מהתקפות הטילים, כשל במניעת עלייתו של חמאס בעזה וכשל במניעת חימושו באמצעות מנהרות ההברחה, ובכך הכין את הקרקע למבצע "
עופרת יצוקה" ב-2009.
אלה אשר תכננו והוציאו לפועל את ההינקות, אשר תמכו בה, במיוחד אלה שהתנדבו לסייע בביצועה, ואלה אשר שתקו - הם האחראים לטראומה הזאת. בדיבוריהם האינסופיים על שלום עם הערבים, הם מתעלמים מן הצורך להשלים עם אחיהם היהודים. ואכן, הדברים מעולם לא נחקרו, איש לא נמצא אשם, איש לא נענש או נטל אחריות לכישלון הזה.
ההינתקות הייתה הכחשת הריבונות הישראלית על ארץ ישראל. היא הייתה חלק מתוכנית אנטי-ציונית, אנטי-יהודית ואנטי-דמוקרטית של נסיגה חד-צדדית, אשר החלה בהסכמי אוסלו (1993), הנסיגה מדרום לבנון (2000) וממשיכה עם הרס שרירותי ומפלה של בתי יהודים ביהודה ושומרון.
אילו למדו האחראים כהוא זה מטעויותיהם, ההקרבה הייתה נסבלת. במקום זה הם ממשיכים ליהנות מן הקריירות שלהם ולקדם אותה מדיניות עצמה, כאילו דבר לא קרה.
אך איננו חסרי אונים. אנו מסוגלים להתנגד לשטיפת המוח ולהכנעות בעזרת תמיכתן של קהילות יהודיות ביהודה, שומרון, רמת הגולן ומזרח ירושלים. אנחנו יכולים להתעקש שארץ ישראל ("פלשתינה" כפי שכונתה ע"י חבר הלאומים ובמנדט הבריטי) היא מולדתו של העם היהודי, ושירושלים היא בירתנו הרוחנית והלאומית. אנחנו לא נישבר.
זאת משמעות גוש קטיף היום.