הֶפְסֵד וְהֶסְבֵּר

זה היה מאותם הַמִּקְרִים שרק מרחוק אִם בִּכְלָל רואים את כל התמונה אבל אז אי-אפשר וַחֲבָל לִראות ת'פרטים הקטנים ולראות את כל התמונה מרחוק בלי יכולת לגעת בלי יכולת לחזור ולטעום שוב כמו פעם את טעם גן-עדן זה מצב חסר היגיון כמו שרק מִמרחק שנות אור רבות עד מאוד ניתן לראות במלוא זוֹהוֹרָם כוכבים גדולים שכבר מזמן אינם כך אני ממרחק אל-חזור רואה אותך כיום ולא יכול לגעת ולא יכול לטעום ויכול לעשות אהבה איתך רק בזיכרון... אבל מה שמפליא ומדהים שבזיכרון אפשר בו-זמנית לראות את כל התמונה וגם ת'קטן בפרטים מִמרחק בין-כוכבי – נכון שזה לא ממש גן-עדן עלֵי אדמות כמו שהיה לנו פעם כשהיינו צמודים עַד כְּדֵי לראות רק את הפרטים ופשוט לא שׂמנו זין על התמונה הכללית כי ראינו אז עין בעין שאלוהים נמצא רק בפרטים הקטנים בְּרַם מאז שאָפֵס הסיכוי לעשות לך ממש אהבה כמו שצריך גוף בגוף ברור לי כמו שֶׁמֶש בְּאָב שאלוהים בכלל לא נמצא לא בתמונה כולה ולא בפרטים הקטנים שמהם עשוי העולם ושאפילו הגדולה באהבות היא בשר ודם.