הַחַיִּים שֶׁלִּי מְאֹד פְּשׁוּטִים
זֶה רַק, אֲנִי מְאֹד עָיֵף
בְּעִקָּר בַּיָּמִים הָאֵלֶּה
כְּשֶׁהַזְּמַן לֹא חוֹלֵף
בֵּין חֹשֶׁךְ לְחֹשֶׁךְ מַמְתִּין לְסוֹפוֹ
אוּלַי לְרֶגַע אֶחָד אֲמִתִּי
יוֹתֵר, כָּךְ אֲנִי מְקַוֶּה, מִכַּמָּה דַּפֵּי סְפָרִים.
כְּמוֹ אֶחָד שֶׁקָּרָאתִי
עַל אִישׁ עִם עִקָּרוֹן
הַמּוֹעֵד בְּבוֹאוֹ לַחַיִּים
וְאוּלַי זוֹ הָאֱמֶת?
רַק מַחְשָׁבָה עַל הַמָּוֶת
וְאוּלַי גַּם הוּא
עוֹד טָעוּת מְצַעֶרֶת
רַק פַּחַד תָּמִים
לִהְיוֹת אֲנַחְנוּ.
עַכְשָׁו זֶה רֶגַע שָׁקֵט
אוּכַל מְעַט לָנוּחַ
סַךְ הַכֹּל תַּם הַיּוֹם
כְּמוֹ בְּכָל פַּעַם
כְּמוֹ עַכְשָׁו.