תם היום

הוּנַף הַדֶּגֶל הַלָּבָן כְּבָר לֹא מְשַׁנֶּה מִי הֱנִיפוֹ. שָׁבוּ הַכְּלָבִים לִמְלוֹנוֹתֵיהֶם זְנָבָם בֵּין רַגְלֵיהֶם מִי שֶׁנָּשַׁךְ וּמִי שֶׁנִּנְשַׁךְ חָזְרוּ זָבֵי דָּם וּמֻגְלָה. שָׁב לְבֵיתוֹ הָרֵיק, פַּעַם נוֹסֶפֶת נִדְחַק אֶל הָרִיק בִּמְקוֹם לְמַלְּאוֹ יָדוֹ שֶׁהָיְתָה יַצִּיבָה עִם הַחֶרֶב, רוֹעֶדֶת עִם סַכִּין הַחֶמְאָה. וְאֵין עוֹד אֲנָשִׁים תַּחַת יָדָיו וְאֵין עוֹד חַיָּלִים לְרַגְלָיו. וְיֵשׁ מִי שֶׁמְּנוּחָתָם אֵינָהּ מֻפְרַעַת גַּם לֹא בִּתְפִלּוֹת הַחַיִּים גַּם לֹא בְּאַבְנֵי שַׁיִשׁ וְגִיר גַּם לֹא בִּירִיּוֹת טֶקֶס אַחֲרוֹן. יוֹשְׁבֵי הַבָּתִּים לְאַחַר שֶׁחָתְמוּ אֶת שְׁמָם עַל מַתְּנַת הַשָּׁבִים עוֹסְקִים בְּאוֹתָן שְׁאֵלוֹת שֶׁבִּגְלָלָן הוּא מִתְעוֹרֵר בְּבֶכִי רֹאשׁוֹ שֶׁל מִי יֵעָרֵף עַל הַמֶּחְדָּל הוּא רָאָה מַסְפִּיק רָאשִׁים נֶעֱרָפִים כָּל שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ אֵינָם הָעִטּוּרִים וְהַדְּרָגוֹת עֲלֵיהֶם חָלַם פַּעַם אֶלָּא רַק שֵׁנָה לְלֹא חֲלוֹמוֹת. הַשָּׂרִים וְהַמֶּלֶךְ בְּכִסְּאוֹתֵיהֶם לֹא בָּהֶם הָאַשְׁמָה, הֵם הִצִּילוּ רַעְיוֹנוֹת תְּמוּנָתָם עִם גִּבּוֹר מִזְדַּמֵּן שֶׁחִיּוּכוֹ עָיֵף וְעֵינָיו חֲצִי עֲצוּמוֹת רַק חֲבֵרָיו זוֹכְרִים כְּבָר אֵינָם מִתְלוֹנְנִים. לֹא יֶאֶרְכוּ הַשָּׁנִים עַד שֶׁיּוֹשְׁבֵי הַבָּתִּים וְהַכִּסְּאוֹת הַפּוֹנִים לְאָחוֹר וְיוֹשְׁבֵי הָעֹרֶף. יָשִׁירוּ אֶת שִׁירֵי הַהַלֵּל בְּשִׁבְחֵי הַמִּלְחָמָה וְהַמְּעַטִּים שֶׁיָּרוּ, שֶׁנּוֹרוּ, שֶׁנָּפְלוּ יַעֲלוּ קְמָטִים וְרָקָב.