בפתח השיר:
הגדת הארץ הזאת, הגדת השיבה לארץ, זה סיפור השיבה לזהות שלנו. אוצרות של יצירה וגעגועים ומדרש, אוצרות שנוצרו לאורך הדורות. כל אלה שבו עמנו, ואנו עדיין מצפים לזמן קריאת שחרית. מבקשים לדעת כיצד נמשיך מעבר לחידוש ולמרד. כיצד נשאב מן המעיינות הטובים. יהיה נא שירי זה קול של בן השב להגדה הישנה, שב ושואל: מה נשתנה?
הא ארעא עניא
הָא אַרְעָא עַנְיָא. הַגַּדַּת חֲצוֹת.
מַה הָאָרֶץ הַזּוֹ מִכָּל הָאֲרָצוֹת.
חַיִּים נִלְמָדִים וּמִשְׁנָה. כָּל דִּכְפִין
בַּמְּסֻבִּין, כַּרְפָּס מְפֻיָּס, קַעֲרַת קָדָשִׁים,
זְרוֹעַ חֲלוּצִים, בֵּיצָה דִּמְעָתָהּ חַיִּים
חֲדָשִׁים. זֵכֶר מַר, יְגוֹן אַחֲרִית.
וּבָאוּ בָּנִים, זְמַן קְרִיאַת שַׁחֲרִית. וְהִגַּדְתָּ.
הַשָּׁנָה. מַה נִשְׁתַּנָּה. הַכֹּל. מִשְׁתַּנֶּה. כָּל דִּצְרִיךְ
יֵיתֵי. הַאִם יָכוֹל. אֵיךְ יַמְשִׁיךְ. נִשְׁמַת יַחַץ
מִנֵּכָר תּוֹעָה. מָרוֹר אַרְעָא. תַּלְמוּד לוֹ
מַר. מֵחֲרֹסֶת נָצַץ. הַלֵּב נִרְחָץ. חוֹלֶה וְחוֹזֶה.
מִדְרַשׁ כְּמִיהָה, אַהֲבָה. בַּעֲבוּר זֶה. אֶלָּא
בְּשָׁעָה. אֶרֶץ עַנְיָא. פְּתִילָתָהּ בְּנֵרָהּ. אַתְּ פְּתַח
וְכָעֵת. הַנֶּצַח רוֹטֵט. כְּמִתְחַלֵּף. עַל הַסְּעִפִּים
עַם פּוֹסֵחַ. מִתְיַסֵּר. קֹדֶש וְחֹל. כֹּה חָסֵר.
אֶרֶץ נוֹצֶרֶת מֵאַרְעִיּוּת. וּסְגֻלָּה. וְלִשְׁמָהּ. עֲדֵינוּ,
דִּינֵנוּ. זְמַן שְׁמַע, נַעֲשֶׂה וּנְשָׁמָה. וְלֹא דַּיֵּינוּ.