בכל משפחה ולאו-דווקא פולניה,
יש כלל ברזל, מה עושים עם הכביסה.
את כל הבגדים המלוכלכים,
ואת כל הקמטים והכתמים,
לא מראים לשכנים,
לא מפיצים בין המכרים.
כבר מזמן למדתי, מניסיון החיים,
כי גם על מדינה, חלים אותם כללים.
מנסים לפתור את הבעיות ולישר הדורים,
רק בתוך הבית, רק בחדרי חדרים.
זה כמובן מתוך מחשבה נכונה,
כי ההורים ובני המשפחה
מספיק רציניים ומספיק אחראיים,
לא יטאטאו את הלכלוך אל מתחת לשטיחים.
לאחרונה, יותר ויותר אנשים מיואשים,
מתנהגים בשיטה הפוכה, ובניגוד לכללים,
כשיש בעיה במדינה, לא סומכים על המנהיגים,
ופונים לעזרה למדינות אחרות ולגופים אחרים.
קשה להאשים אנשים מבוגרים ואחראיים,
אשר אבדו את האימון במנהיגים.
לא רואים אור בקצה המנהרה ולא רואים אפילו פנסים קטנים.
לא סומכים על שיקול הדעת של הנבחרים.
זה לא מכובד ולא מתאים לפנות למדינות אחרות,
להשפיע על מנהיגים אחרים, לשלוף תפוחים לוהטים מתוך המדורות.
איני מאמינה יותר בדמוקרטיה ובבחירות .
ואיני סבורה כי מגיע לעם עונש כל כך קשה, וכאלו עלויות,
בכל פעם, כשמגיעים לצומת, ולאי הסכמות,
לטרוף את הקלפים וללכת לבחירות חדשות
נכון, שלאחרונה התחושה כי לא כל המנהיגים מונחים,
רק מטובת המדינה ומתועלת האזרחים.
אבל חייבים למצוא מנגנון של ממשלת צללים,
אשר תשב על הראש של ראש הממשלה והשרים.
לא תוותר ולא תרפה ולא תוריד את הדברים מהשולחן,
עד שגם אצלנו ייצא עשן לבן.