התוצאה: רבים מהנוסעים הזכאים מוותרים על התהליך – ובפועל מפסידים את ההנחה, בשל חסם ביורוקרטי שניתן היה להסירו מזמן. גם במשרד התחבורה מודים בכך בגלוי: "תמכנו מלכתחילה באפשרות לטעינת פרופיל הנחה גאוגרפי באמצעות אישור תושבות מהרשות המקומית", נאמר בתגובת המשרד, שמבהיר כי הדרישה לתצהיר עורך דין נכפתה עליו בידי משרד האוצר, "כחלק מאמצעי בקרה למניעת ניצול לרעה". אלא שגישת משרד האוצר הופכת את ציבור הנוסעים כולו לחשוד מראש ברמאות. מדובר בהכתמה של ציבור שלם כגנבים בפוטנציה – גישה של ענישה קולקטיבית בשל מקרים מעטים של ניצול לרעה. מי שמעוניין לרמות, ימצא דרך לעשות זאת גם עם תצהיר עורך דין – ולהפך, רוב מוחלט של הנוסעים הזכאים פשוט מוותר על ההטבה בשל הביורוקרטיה.

ההתנגדות למנגנון ההוכחה הנוכחי אינה נשארת בגדר ביקורת ציבורית בלבד. בישיבתה האחרונה של ועדת הכלכלה, שעסקה ברפורמת "צדק תחבורתי", נשמעה קריאה אחידה מצד כלל חברי הוועדה להסיר את הדרישה לתצהיר משפטי. יו"ר הוועדה, חבר הכנסת דוד ביטן, הציע להסתפק באישור תושב מהרשות המקומית או אף בהצהרה כתובה של הנוסע. הוא הבהיר כי הנוסעים לא צריכים לעבור מסלול ייסורים ביורוקרטי כדי לממש זכות בסיסית.

למרות זאת, במשרד האוצר מסרבים לשנות גישה. בתגובתם ל-News1 הם אומרים: "לדעת משרד האוצר, הדרך האפקטיבית היחידה למנוע הונאות בנושא היא באמצעות הצהרת עו"ד. דרישה זו להבנתנו איננה כה מחמירה, והיא מספקת את רמת האמינות הנדרשת עבור קבלת הטבות משמעותיות מאת המדינה". התגובה הזו מלמדת אולי יותר מכל על הקרע התודעתי בין פקידי האוצר לציבור הרחב – ובעיקר לציבור תושבי הפריפריה. בעוד הציבור נאלץ לשלם מאות שקלים לעורכי דין כדי לקבל הטבה שמגיעה לו כחוק, באוצר רואים בכך הליך שגרתי ולא בעיה כלל. בניגוד לעקשנות מצד משרדו של השר בצלאל סמוטריץ', במשרד התחבורה מדגישים כעת כי בעקבות הלחץ הציבורי והפוליטי, בוחנים חלופות "תוך שמירה על איזון בין הנגשת ההטבות לבין מניעת זיופים והונאות", ומצהירים כי הם רואים חשיבות עליונה ב"הסרת חסמים ביורוקרטיים".

לשאלת News1 מדוע חשבון גז – שיכול היה לשמש ראיה נוספת למקום מגורים – אינו מוכר לצורך ההנחה, השיב משרד התחבורה כי "הכרה במסמכים נוספים, לרבות חשבון גז, מחייבת שינוי בצו הפיקוח", אך הוסיף כי "המשרד בוחן את האפשרות להרחיב את הרשימה לנוחות הציבור".