בצבאו של הצאר, בימים קדמונים / נערכו הגייסות לסדרת תמרונים
עם אלפי פרשים,כלי תותח ורגלים / בראשם הקצינים ונושאי הדגלים
המרשל הוותיק, שבע קרבות, בן בלי גיל / נתמנה לשמש מבקר התרגיל.
כשבוע אחרי שנגמר התמרון / הוא הגיש את הדוח לפיקוד העליון,
ובדוח, אללי, שפע אש וגפרית / על ביצוע כושל ושגיאות בתוכנית:
"רכבות נתקעו, קטרים לא הניעו / אספקה התעכבה, תותחים לא הגיעו,
הקצינים השתמשו במפות ישנות / הפקודות שקיבלו לא היו מובנות
הפגזים לא היו מן הסוג הנכון / היורים לא שמרו על גזרות ביטחון..."
עוד המשיך ופירט כל מחדל ומחדל / עד קצין די זוטר אזר עוז ושאל:
הן יסלח לי כבודו, הכיצד זה הרהבת / לפרט מחדלים, והרי לא עזבת
את הדאצ'ה שלך שבכפר, ואפילו / קמצוץ של אבק לא הרחת בדחילו?
אז חייך המרשל בלטפו את חזהו / העטור מדליות והשיב לו: אז זהו
שהספקתי לחזות בעשרות תרגילים / ותמיד התגלו לי אותם מחדלים
והדוח הכתוב, אם עבה הוא, אם דק / ממילא ייגנז בשכבה של אבק.