|
אני, אין דבר בי, משעמם אני ממש כמו הצנון. סיפרתי בדיחה, שמעת אותה פעמים כבר אינספור. אך יש בי דבר, דבר נהדר, כולם משתתקים, כשאני פתע שר, גאווה את ליבי תמלא, שוב זה בא, והסוד מתגלה: אז שירו... ( פזמון ) : תן תודה למוזיקה, לשמיים, שם אני כדג במים, מי יכול לחיות בלי המוזיקה השמיימית? אי אלוהים, בלי התו והצליל, אי אני ? או אז, הן תודה למוזיקה, שהענקת לי. אימא תאמר שרקד הוא בטרם צעד, תאמר כי הן שר עוד בטרם למד, מילה רק אחת, עיתים אהרהר, איך הכל כך החל, מלודיה מושלמת בראשי להדהד, בראשית ובחן, אח, למי שנטע זאת, אשיר שוב ב"כן" (פזמון) : אז שירו, תן תודה למוזיקה, לשמיים, שם אני כדג במים, מי יכול לחיות בלי המוזיקה השמיימית? אי אלוהים, בלי התו והצליל, אי אני ? או אז, הן תודה למוזיקה, שהענקת לי. על מזלנו, על הילדה זהובת שיער, על השירים שבאו עד אלינו, עד היום, עד לכאן, עד בלי זמן ! (פזמון) : תן תודה למוזיקה, לשמיים, שם אני כדג במים, מי יכול לחיות בלי המוזיקה השמיימית? אי אלוהים, בלי התו והצליל, אי אני ? או אז, הן תודה למוזיקה, שהענקת לי. |