אחרי יום עמל מפרך השתרך
טור אלפי נמלים עמוסות מלקוח
ששבו אחת אל אחת אל ביתן
לפרוק, לישון, לאגור כוח.
בשער עמדה נמלה ממונה
למנות השבים מדי ערב,
עם תום המניין קבעה בבהלה
'נמלה אחת נעדרת'!
אצה אותה נמלה למלכה
ואמרה לה, 'צווי נא עלינו,
לצאת לחפש את האומללה
או לספוד כי היא כבר לא בינינו.
יועץ המלכה הקפדן אמר
'הקן הוא רבים, היא בודדת.
לו נותרה בשורה - לא הייתה חסרה,
יצאה לשוטט, היא בוגדת'!
'לא כן', אמרה המלכה, 'מה תדע,
צאו לחפש האובדת.
כל נמלה היא כל העדה,
כל אחת היא כל המולדת'!
רטן היועץ הוותיק חצי קול,
'במקום למלוך היא חומלת,
היא מורה לטלטל אלפי צדיקים,
למצא לה סוררת מועלת' !
פקודה היא פקודה, כולם נחלצו
חיפשו מתחת כל אבן,
בחורים, בסדקים, בין עלים נושרים,
בחיטים, בשחת, בתבן.
חושך, לא כלום, אין רואה אין מוצא,
הם הוכו בייאוש ועצבת,
ושבו לקן לשמחת היועץ
ולתוגת המלכה הנכזבת.
אך פתאום, זיע ניע, הייתה מהומה,
'המלכה, לאן את הולכת'?
לחפש, לא אחדל, את האומללה
כל עוד אני המולכת'.
הלכה והלכו אחריה כולם,
ובראשם גחלילית מהבהבת,
ופתע ראו דמות קטנה
נעה מרחוק, מתקרבת.
היא נפלה ברעדה לרגל המלכה,
'ראיתי האור, הנה באתי,
אתם לקראתי - אני לקראתכם,
הנני לעד, בי נשבעתי'.
'נשאתי משא עמכם בשורה
כבד מנשוא וקרסתי,
נפלתי תחתיי, ואין מי שראה,
עברתם עליי, ונרמסתי.'
לפתע הבנתי, אני לבדי,
רגליי כואבות כולנה,
וקמתי, הלכתי סחור וחזור,
לא ידעתי עד אן ועד אנה'.
'אמרתי אבדתי, אבל לא איבדתי,
תקווה, ואמונה, ותוחלת,
כי ידעתי שאיני נמלה גלמודה
כי יש אוהבים לי בחלד'.
'קרבי אלי', אמרה המלכה,
אחבקך, ונשוב לקננו,
אמרת 'הנני' ואנחנו נאמר
אחותנו, עמך 'הננו'.
היועץ הקפדן נשך את שפתיו,
וקפא במקומו חמור סבר,
וגחליליות בהמון עופפו
להאיר המעמד מכל עבר.
ראתה המלכה ואמרה לו, 'שוטה,
מה תידום ואני מאושרת,
כל נמלה ונמלה בשורה
היא חוליית זהב בשרשרת.
לך איעצך, נמלה חסרה -
מיד חסרים גם האלף,
על כן בא נחגוג יחדיו, היא חזרה
למרבה השמחה והפלא.