את השיר אני כותב בעת עיון בספר שירי חיים נחמן ביאליק. מהרדיו פורצות ידיעות מצמררות, הקורעות את הלב, על טבח של מאות יהודים בדרום הארץ, חטיפת יהודים מבתיהם ביניהם קשישים וילדים ביום שמחתה של התורה. ולמרבה הכאב הפכו את שמחת תורה לשמחה כואבת. הַכּוֹכָבִים שֶׁרִמּוּ אֶת נְעוּרָיו שֶׁל הַמְּשּׁוֹרֵר חַיִּים נַחֲמָן בְּיָאלִיק לא רִמּוּ אֶת נְעוּרַי - הֵם פָּרְסוּ לי בִּנְדִיבוּת כַּנְפֵי אַהֲבָה חִיְּכוּ לִנְעוּרַי וּלְבַגְרוּתִי וּמְלַטְּפִים הַיּוֹם אֶת שֵׂיבָתִי הַמְּדַדָּה, אֲבָל הֵפֵרוּ רַק הַבְטָחָה אַחַת - נוֹפִים מְכֻסִּים מַרְבַדִּים שֶׁל שָׁלוֹם. בִּמְקוֹם הַבְטָחָה לְחָנִית מְכֻתֶּתֶת לְאֵת כַּר מִרְעֶה לְעֵגֶל לִכְפִיר וְלִמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נוֹהֵג בָּם - הִמְטִירוּ סְבִיבִי נוֹף עָדוּי מַלְתְּעוֹת תּוֹתַח - אוֹתוֹ אֲני מַשְׁאִיר יְרוּשָׁה מְבֻהֶלֶת לִילְדַי לִנְכָדַי וּלְנִינַי שֶׁיְּחַוּוּ בְּחַיֵּיהֶם אֶת זַעֲקוֹת יְהוּדִי טָבוּחַ בְּיוֹם שִׁמְחָתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁבִּשְׁנַת תשפ"ד הָיְתָה לְשִׁמְחָה דּוֹמַעַת וּמְדַמֶּמֶת.