אַחֲרֵי שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר בְּקָרַי נָטְשׁוּ אוֹתִי אֲנִי קָם לְבֹקֶר שֶׁהַלַּיְלָה מָחַק אוֹתִי בָּא לְעִיר שֶׁהַשָּׁחוֹר מְצַיֵּר אוֹתִי חוֹצֶה צָהֳרַיַם שֶׁאֵינָם כְּבָר אִתִּי רַק בְּדִמְעַת זִכְרוֹנוֹת הַשֶּׁמֶשׁ עֲדַיִן זוֹרַחַת. הַבֹּקֶר אֵינוֹ בֹּקֶר הַבֹּקֶר הוּא חֹשֶׁךְ, הַצָּהֳרַיִם אֵינָם צָהֳרַיִם הַצָּהֳרַיִם הֵם לַיְלָה, הָעִיר אֵינָה אוֹתָה עִיר הָעִיר מִסְגְּרָה אוֹתִי בְּשָׁחוֹר עַל כָּל לוּחוֹת הַמּוֹדָעוֹת. הָעִיר כּוֹכָבֶיהָ כָּבוּ כְּפוֹר בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ הַנוֹגִים בְּנוֹתֶיהָ סָגְרוּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּיָה שֶׁאָבִיב וְקַיִץ כְּבָר לֹא יִהְיוּ בְּחַלּוֹנוֹתֶיהָ.