לֹא כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם הֵאַרְנוּ פָּנִים, חָתַרְנוּ לְמַגָּע פְּנִימִי בִּדְבֵקוּת מֵרַבִּית; שׂוֹחַחְנוּ בְּקֶשֶׁר עַיִן בְּנִדְנוּד שְׂפָתַיִם כְּרֵעוּת אַחִים ... עַתָּה הַשָּׁלוֹם מֵאֲחוֹרֵינוּ, וְהַתִּקְשֹׁרֶת בְּפָנֵינוּ; מוֹצִיאָה לַעַז וּפְלַסְתֵּר בְּחוֹף עָנְיֵנוּ ... לָקַחְתִּי אֶת מַקַּל הַנְּדוּדִים, מַקֵּל שֶׁל סוּמָא, בִּגְבֹר הָאֲפֵלָה מְגַשֶּׁשֶׁת בַּחֲשֵׁכָה ... ... וְרַק כּוֹכָב מְנַצְנֵץ שֶׁל הַהֲוָיָה מוֹלִיכֵנִי בְּמִדְבָּר הַשְּׁמָמָה, וְעִמּוֹ הַהַבְטָחָה: "הִנֵּה, הִנֵּה מָשִׁיחַ בָּא".