לה אין בשבילי בעולם שום תחליף
ולא יהיה לעולם
כמו שאין לאדם שום תחליף לעצמו
גם אם הוא בקושי קיים
לה לא היה מעולם שום תחליף
היא היתה חד פעמית
כמו החיים עצמם
שמעבר להם אין הלא
לא מילים לא מנגינות
לא טעמים לא ריחות
לא חום לא קור לא אור
ואין לחשוב ואין לדעת ואין לזכור
וכאן מה כאן
כשכל אלה ישנם
בהישג עין-אף-פה-אוזן-יד
יש מי שיודע בכלל לשם מה?
במחשבה שנייה אני ידעתי
אני ממש ידעתי
כל זמן שהיא היתה -
ועכשיו?
עכשיו אני רק שואל את עצמי
מתי ואיך כל זה יִגמר
אם אפילו הזמן עצמו
לא עושה את שלו?
לה אין בשבילי בעולם שום תחליף
לא בזיכרון ולא בשיכחה
כמו שאין לאדם שום תחליף לעצמו
מלבד אולי בדמיון
וכּן
לפעמים בלילות חורף קרים במיוחד
אני מדמיין את עצמי מכוסה
עד הסנטר ויותר בזר ענק כמו זה
שבהתחלה ובסוף הבאתי רק לה -