את נעשית מרירה,
אמרת לי
אבל סירבתי להקשיב.
נתתי לחומות לבי לגבוה בתוכי
ולאשליות לזרום בתוך צינורות הנשמה
שהלכו ונסתמו
עם קשיי החיים.
האופק היה מנצנץ לפעמים
ועיניו התכולות
היו מנסות להתריע:
את נעשית עצבנית,
את כועסת על כל שטות,
אבל דבקתי בערי המסכנות
אשר לפרעה
וסירבתי,
סירבתי להקשיב
למרות שהררי זבל המציאות
הלכו וגבהו
הלכו ותפחו
הלכו והתפשטו
רציתי לשהות במודעות הקורבן
שללתי כל דרכי גישה אחרות
חסמתי את האור מלזרום דרכי
לא ראיתי את הנסים מתרחשים
לא קטפתי את המן מן השמיים
לא פרחתי כפרח אהבה
לא צמחתי השמיימה
ואת המחיר אני משלמת עכשיו.