הילדה השקופה עומדת מול קבר אביה.
השקיפות שלה לוקחת אותה אל מקום אחר.
חולות המדבר נישאים באויר בדקות מדהימה
האויר הרותח ניצב בינה ובין אחיה
והם נוסעים כולם במעלית הקדיש
לפגוש את האב במחוזותיו.
הוא שמח.
פניו רעננים וורודים כפני תינוק בן יומו
מחייכים חיוך שבע רצון
של מי שיודע שהגיע אל מחוז חפצו.
כך ראתה אותו אז, לפני ח"י שנים,
כאשר באה לזהות את גופתו.
תגלית מדהימה התגלתה לפניה
כאשר נפתחו התכריכים –
פניו זהרו מולה בחיוך מאושר ומלא עונג
חיוך של אדם היודע שסוף סוף תם סבלו
והוא הולך אל עולם שבאמת, באמת,
כולו טוב.
הילדה השקופה החזירה את התכריכים למקומם
והשקיפות שזהרה באוויר
הקיפה את כל היקום באור דק עדין
אור נגוהות שקוף
האיר את כל המצבות
והילדה השקופה עמדה שם
וראתה חיים אחרים.