אשא עיני נערתי אל חיוכך - האמיתי.
אל הזהב בשערך, "שהחיינו"! אברך.
אשא עיני נערתי לאהבך, עד יום מותי.
וחיוכי, שימחה ונחת, לתת אשר תאבי לקחת.
אשא עיני לאהבה עימך, בלילה מלילות,
על כי יקרת אהובתי, מכל אותן הבתולות,
אשר הבטיחו נצורות, ונעלמו עם אור חמה.
ואת זורחת בלילות ובי נוטעת נחמה.
כי את אוצר בלתי נידלה, ואמוני, - כאמונך.
כי את קדושה כאן, בחייך, בדיוק, כבמותך.
ואנוכי אסיר תודה לך!!! אין מלים בי לשבחך
ואין עוד לילה מלילות, בסעור בך אש אהבתך.