כמיהה כואבת, לופתת בכוח
אינה מותירה כלל פתח לברוח
דורשת בתוקף תשומת לב מלאה
אלימה ודוחקת, איננה מרפה
מקננת היא בי קבועה וחונקת
כל חלק בנפש ברוח כובשת
אינה נחלשת אינה משתנה
אין לה כל פשר ולא בבואה
אין כל אפשרות לחקור מקורה
מדוע לוחץ קיומה באימה
מדוע אין מניחה היא לרגע
לנשום להרפות ולדחות בחימה
הלב מלא בכמיהה מוזרה
היא קיימת היא חיה מצפה לתורה
להלביש איזו דמות חבויה נסתרה
במלא התכולה שהיא מכילה
כאש התמיד לוחכת אינה כבה
חורכת שורפת כל חלקה טובה
גם אם תופשט מעורה
מתחת לזו הרקמה תמצאה
כל אשר היא מתירה
למצוא את נשוא ערגתה הכבירה
לספק לשובעה את רעבונה
בזאת בלבד תהה כפרתה
אז תניח היא לי אני קורבנה
לחופש הבלתי מוכר בגולה
לשם אושלך כקליפה נבובה
לא תקדיש לי יותר דקה מזמנה.