אבי נפל במגיפה.
היה הולך וקם
מדבר אל רוחות רפאים
מנסה להציל את נפשו המעונה
מסתגר במקלט הבטון
נלחם ומדבר אל תוך עצמו
איך טחו עיני מראות
שהוא רק עוד קורבן מיני רבים
הנופלים מולנו בצידי הדרכים
ואנו בוהים בהם
חסרי אונים
"אחד מכל שני אנשים ימות מסרטן הערמונית".
"אחת מכל שלוש נשים תחלה בסרטן השד".
ההצהרות מנבאות השחור מופיעות בעיתונים
לצד מופעי בידור
קרקסים
קוסמים
תעתועיו של היריב
השותל את שבביו במוחנו
ביד אמונה ובוטחת.
הוא יודע שאנו נאמין לו.
אנו כבר מאמינים במחלות ובמוות.
כל מי שמנסה להילחם
נתקל בחומת הסתייגות
עבה כעובי הגלות
ומיד מתייגים אותו:
משוגע.
ואנו נעים ונדים
כבובות על חוט
מזדעזעים מכל גחמה
מכל רעידת אדמה
מכל מופעי האימה המרהיבים
הנגלים לעינינו כאשליות צבעוניות
להבות להבות
שותים את מילות הארס
בצמא,
בהשתוקקות בל תאומן
לוגמים את סם ההזיה
מנביטים אותו במוחנו
וצועדים בשמחה עיוורת
אל קצה הצוק התלול
מתדרדרים אל התהום הפעורה
שסמבטיונים של דם גועשים ורותחים בתוכה
האם מישהו מאתנו זוכר את ימי פומפי האחרונים?