שעת ערב ליד החלון הפתוח
בתחבורה הציבורית
חשוך
אני לבד בתל אביב
על אף היושבים מסביב
בנסיעה מן הקיבוץ
אל העיר הגדולה
ארכה השעה
שקוע אני במחשבותיי
האווירה רגועה
הסתיו בושש השנה להגיע
אך ריחו מרחף בחלל
ריח העלים בשלכת ורוח קרירה
וריח אדמה רטובה
נשמתי אל קירבי במלא הריאות
את האוויר הרענן
נעור בי געגוע לא ברור
כציפייה לבאות
כמיהה מוזרה
ומעט עצב שזור בתוכה
הרכב נוסע
יורדים ועולים אנשים בתחנות
עוד מעט קט הביתה אגיע
מן החלום שבתוכי אחזור למציאות
אני עם עצמי הייתי
מן חלום מתוק ותחושות
מרגשות
החושך גבר
פנסים דולקים
ודמויות אלמוניות של ערב
מהלכות ברחובות