חורף וקיץ
בימים כשהקיץ מפלבל בעיניו,
החורף מתעורר ואוזר חלציו,
מלאכי הגשמים מתכנסים למפגש,
כדי לקבוע סדרם בחורף החדש.
להיות גשם ראשון,כולם מבקשים,
ועל כך ויכוחים מרים ניטשים.
כי לא לכל גשם זה קורה
שקוראים לו בשם המקסים "היורה".
אליו נישאות כל התפילות,
בירוק הוא צובע הרים וגבעות,
שוטף ומבריק אפיקים ומרחב
וילדים רוקדים לתיפוף טיפּותיו.
הוויכוח לא תמיד נגמר בהסכם
ולעתים מגיע לשלב מתרעם,
שבו בעוצמת ברקיו ורעמיו
כל גשם מדגים את כוחו כי רב.
ופורק ממטרים במלוא התנופה,
כדי שלפחות יקראו לו סופה.
או שוטף וגורם לזרמי און
שיזכירוהו כמי שהביא שיטפון.
קורה לעתים גם שגשם נעלב
על שלא נקרא לשירות עד עכשיו,
ואז למרות תפילות וביקורת,
מכריז על שביתה וגורם לבצורת.
המטר שנותר אחרון וחביב,
מוצא כבר את כל הפריחה מסביב,
מאלמוניות הוא לא צריך לחשוש,
כי כל הבריות יקראו לו מלקוש.
החורף עיניו כבר עוצם ברפיון,
והקיץ בתרועה חוזר לשלטון,
כך היה ויהיה שגרתי וחוזר,
צפוי לא פחות מדבר המשורר.