זכויות הפרט בקיבוץ
אינן כה ברורות ומוגדרות.
על-פי התקנון זה האחרון (הקיבוץ)
חייב בקיבוץ השיתופי
לספק את צרכי הפרט קרי החבר
אז למה כה רבות
התביעות של חברים נגד קיבוצם??
על עוולות ויחס שאיננו ראוי?
מצד קיבוצם ביתם?
תביעת נעמי זורע (אלמנה) מוותיקי מעגן מיכאל
המתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה.
מאירה צד חשוך ולא מוכר
המתנהל בקיבוצים בחסות
תקנון הקיבוץ הארכאי
שהוא בבחינת בית סוהר
לזכויות הפרט והחופש האישי.
לפי המדווח בעיתונות
משפסק החבר להעביר לקיבוץ
את כספי הפנסיה והשכול להם הוא זכאי
ככל אזרח.
יכול הקיבוץ להתעמת עם חברה
בגיל קשיש
ולתבוע לעצמו את קיצבת השאירים המגיעה לאלמנה כחוק.
כן ביקשה נעמי זורע מבית המשפט
לדון בתביעתה על-מנת לקבל
מבית המשפט "סעד הצהרתי"
להחזרת זכויותיה האישיות.
מאחר ובית המשפט דן בנושא
ותקנון הקיבוץ הוא אשר קובע עדיין
את התנהלות הקיבוצים כלפי חבריהם
הרי קשה לראות כיצד
יטה בית המשפט לצד החלש
העומד נגד
המממסד הקיבוצי המסרב להכיר במציאות
בה אין תקנון הקיבוץ מיושם הלכה למעשה
ברבים מתחומי חיי הקיבוץ.
אף על-פי שהעניין מתברר בבית המשפט
ענין לנו כאן עם דריסת ורמיסת
זכויות הפרט וחופש הפרט
בחסות תקנון הקיבוץ
שראה אור לפני כמה עשרות
שנים ויש לזרקו ל"פח ההיסטוריה".