וְזוּ שְׁאִיפַת לִבִּי הָאַחַת:
לַעֲלוֹת בְּהַר אֲדֹנָי
נְקִיַּת כַּפַּיִם וּבָרַת לֵבָב
אֲשֶׁר לֹא נוֹשֵׂאת לַשָּׁוְא נַפְשָׁה
מַגְדִּילָה יוֹם יוֹם
אֶת מְלוּכָתָה הַזְּעִירָה
פּוֹתַחַת אֶת פִּתְחֵי הַיְּצִיאָה
לְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים
אֲשֶׁר נֶחְסְמוּ בִּידֵי
שִׁגְיוֹנוֹת לִבָּה.
עַד מָה טָעִיתִי לַחֲשׁוֹב
שֶׁאַתֶּם, יַקִּירַי,
אָטַמְתֶּם אֶת פִּתְחֵי הַמִּלּוּט
מִכֶּלֶא הָעוֹלָם הַזֶּה.
יָדַי הֵן שֶׁעָסְקוּ בַּמְלָאכָה הַנְּלוֹזָה
לִבְּנוּ לְבֵנִים מִתֶּבֶן וְטִיט
לְמַלְכוּת מִצְרַיִם הָרְשָׁעָה.
טָחוּ עֵינַי מֵרְאוֹת
כִּי הַכֹּל אֶחָד.
שָׁלֵם.
כַּאֲשֶׁר גוֹרְעִים חֵלֶק
מִן הָאֶחָד הַשָּלֵם,
הוּא עֲדַיִן נִשְׁאַר שָׁלֵם.