מעשה בשמוליק, שרצה לדעת למה
שאל בתמיהה, והביט השמיימה.
הוא שאל את כרמית, יהונתן וזאב
אך תשובה לא מצא ולכן התאכזב.
החליק את ידיו על מצחו וזקנו
ראשו שעון בחזקה על אצבעו
הוא מאמץ את מוחו, ופניו שואלות
הוא איננו מבין, והוא על סף הדמעות.
אבל למה?!
למה?!
האומנם?!
ריבונו של עולם!
האם?
הכיצד?
מדוע ולמה?!
יום אחד הסתובב בשדה
הוא התעטף במעיל לבן ויפה
ענני המטר נראו מעליו
ורוח נשבה לו חזק על הגב
לפתע נשמע רעם נורא
שמוליק שלנו קיבל הארה.
לשאלת הלמה, תשובה כבר יש לו
מעתה הוא עונה לעצמו, למה לא?
בשמחה הוא הוציא מתיקו חלילית
בגשם ניגן, וקפץ על שלולית
באושר גדול הוא צחק וריקד
כשקולו הגדול בחלל מהדהד.
ואז נעשה פתאום רציני
בין רגע הפך להיות עצבני
בעיה חדשה, צצה אז לו
הוא איננו מבין, באמת, למה לא?