כזה שמנמן כמו דוב
עם עיניים כחולות ככוכב שביט.
כל-כך רחוק, היה קרוב
כעת, לא שומע, לא מביט.
כוכב שביט רחוק מנוגה
וגם אסתר מלכה בלי כתר;
ובלי חיוך ויד ענוגה
מוצאת נחמה במחיצת היתר.
וכשרקיע בכה בדמעות גשם
וגופי רטט ולא מצינה וקור
שחור אפור היו צבעי הקשת
שהאפילו על כוכב שביט שלא יחזור.
ומול הקבר הפתוח
ערימת חול, רגבים וטרשים
רקוויאם שר לו הרוח
בקולו שבר כלי וחרישי
גם הפרחים הרכינו ראש
גונם הצבעוני החליפו לשחור
ריחם דמה לריח הלענה והרוש
חגרו שק על העיסה שבשיעור.
ובמבטים מושפלים אלי קבר
שתקנו ליד שריד המלחמות
כואבים. חמורי פנים וסבר,
לא מעכלים את מות...
ובין כולנו נמצא איש
שידע לערום ערימת חול
ידע לומר גם קדיש
אך לא לשפוך לקבר כוסית אלכוהול...