הנפש בשתיקה זועקת...
וגוף נקרע כך מבפנים,
זוועה טרפה חיים בשקט...
מדוע? – זאת לא מבינים.
הדם שכך נשפך בלי רגש...
בקיפאון של לב אכזר,
כואב היום, כאב גם אמש...
אך הוא חוזר ושוב ניגר.
סיבות רבות יש למניע...
אך אין בהם זיק רחמים,
מלאך שוחט קורבן מפתיע...
קוצר לפני הזמן, חיים.
...ואנו שוב חוזרים לשבת,
אל מול סוכת האבלים...
מחר תחזור לה האיוולת...
היכן תכה? – כלל לא יודעים.