השבת קראו בבתי הכנסת את פרשת תולדות
(בראשית פרק כה' פסוק יט' עד פרק כח' פסוק ט')
בגיל 40, נושא יצחק את רבקה לאשה,
אך כמו אמו שרה, גם - אשתו עקרה.
אחרי עשרים שנה ותפילות לאלוהים,
בגיל 60 סוף סוף, נולדו לו - תאומים.
ראשון יצא תינוק אדמוני ושעיר - ויקראו לו עשו,
ויעקב, "ידו אוחזת בעקב", מיד אחריו.
"ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה,
ויעקב איש תם, יושב אוהלים
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו,
ורבקה אוהבת את יעקב"
(כה' פסוק כז-כח)
התורה לא מנסה לייפות את הדברים,
למרות שמדובר באבותינו הקדומים–הצדיקים.
וכאן מתחילים הסיפורים והתככים
אשר בכל פעם, בכל קריאה - אותי כה מרגיזים.
יעקב יושב באהל, מכין נזיד אדום,
עשו מגיע מהציד, עייף, רעב, מותש מחום.
יעקב אינו מכניס אורחים, אינו מציע עזרה,
וכדי לסעוד את אחיו – היחיד - דורש את הבכורה.
מקשיח את לבו ולא נענה
הוא לא מגיש אפילו פת לחם, לפני שעשו נשבע.
וכשיצחק זקן, "ותכהין עיניו מראות" וחש כי מותו קרב.
משתוקק למטעמי עשו, מבשר ציד, בדיוק כמו שאוהב.
"הביאה לי ציד, ועשה לי מטעמים לאוכלה,
ואברככה לפי ה' לפני מותי" זו הבקשה – זו המשאלה.
האם - רבקה - צותתה לשיחה,
ועם יעקב בנה האהוב, רקמה תחבולה.
שלחה את יעקב, להביא שני גדיי עזים,
והכינה ליצחק את המטעמים.
הלבישה את יעקב בבגדי עשו,
"ואת עורות העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו"
יצחק חושד, שואל שאלות, מריח וחוקר,
אך יעקב במצח נחושה ממשיך ומשקר.
וכשיצחק אומר "הגשה לי ואוכלה מציד בני,
למען תברכך נפשי"
יעקב מגיש לו את המטעמים ,
אך מוסיף גם יין לארוחה, לטשטש את החושים.
יעקב קיבל את הברכה במרמה
ועד היום היא טרם התגשמה.
אך שנאת יעקב ועשו,
לא תמה עד עכשיו.