השבוע קראו בבתי הכנסת את פרשת "ויצא",
(בראשית פרק כח פסוק י עד פרק לב פסוק ג)
יצחק ציווה על יעקב בנו, להתרחק מבנות כנען
ולמצוא אשה, מבנות המשפחה, ב"פדן ארם".
ליד באר המים, פגש יעקב את רחל - הרועה היפה,
גלל את האבן מעל-פי הבאר, והשקה את צאנה.
"וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך"
כמה מרגש, כמו בסרט טורקי, דודי היקר הוא אביך.
חודש תמים ישב יעקב, עבד ועזר
לא קיבל כל תמורה, לא קיבל כל שכר
וכשנשאל, "הגידה לי מה משכורתך",
אמר בלי כל היסוס, שכרי הינו בתך.
כדי למנוע כל ספקות אמר יעקב, מיד בהתחלה,
"אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה".
לאחר שעברו שבע שנים,
אשר מאהבתו את רחל "ויהיו בעיניו כימים אחדים"
דרש מלבן, כי יקיים מיד את הבטחתו,
וימסור לו את אשתו.
בניגוד למקובל לחשוב, כי מתחת לחופה,
גילה יעקב את התרמית ואת המזימה.
האמת, הרבה יותר משונה ומביכה.
אחרי משתה לכל בני המקום והילולה,
מביא לבן ליעקב את הבת הבכורה.
יעקב, כדרך גבר, "ויבוא אליה" זו דרכה של התורה,
להסביר מה שעשה.
ורק למחרת בבוקר, גילה כי זו לאה.
לא מסופר על חתונה ועל חופה,
ואת אשתו רכש בדרך של ביאה.
כדי לקבל גם את רחל, עבד שבע שנים נוספות,
אך לאחר שנשא את שתי האחיות, התחילו הצרות.
האלוהים פותח וסוגר לאחיות ולשפחות את הרחמים,
האחיות סוחרות, בלילות עם יעקב, תמורת הדודאים.
"ויבא יעקב מן השדה בערב, ותצא לאה לקראתו
ותאמר: "אלי תבוא
כי שכר שכרתיך בדודאי בני,
וישכב עמה בלילה הוא... ותהר ותלד ליעקב בן חמישי".
בפרשה יש הסבר לשם של כל אחד מהבנים,
וחלק מהשמות, ממש מביכים.
הילד החמישי שנולד ללאה, אחרי המסחר בדודאים,
נקרא יששכר, "כי נתתי שפחתי לאישי" ושכר נתן לי אלוהים.
אחרי שנים רבות וסכסוכים,
יעקב בורח מהדוד – לבן - עם כל הנשים, הבת והבנים,
רחל גונבת מאביה גם את התרפים.
כל כך הרבה מזימות, כל כך הרבה מרדפים.
אך לסיפור יש HAPPY END, כולם משלימים
אוספים אבנים ובונים מזבח לאלוהים.