אילו ידעתי

אילו ידעתי אז ק"ס עונות לִפְנֵי מה שאני יודע היום שֶׁאֵלֶּה יִהְיוּ בַּסּוֹף פְּנֵי הדברים והשתיקות שזה יהיה אקורד הסיום של הסימפוניה הַפָּתֶטִית הזאת לא הייתי נחפז לשים את נפשי בְּכַפּךְ ולשאתך עַל כַּפַּיִם בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם כדי שתוכלי לעמוד ביום מִן הימים בראש זקוף קֳבָל-עָם או איש או אפילו לְבַד מול מַרְאָה ולומר מתוך יֶדַע אישי: "הוא הלך אחרַי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם האיש הזה עם שיר על השפתיים כמו גיבור של סרט או מחזה או אפילו סתם גיבור מציאותי של מלחמה מציאותית או גם כזה וגם זה... מצטערת... לא בדיוק זוכרת..." "כן-כן הזמן כהרגלו עשה את שלו" תגידו או תהנהנו או סתם תִשתקו מתוך מבוכה לְזֵכֶר גוף ופרצוף שהיו מַשׂאַת- נפשם של רבים וטובים אפשר לומר 'מלח הארץ' אבל בינינו לבין עצמנו ממש כמו היום גם אז רק מעטים התייחסו לַ-פְּנִים לַ-תּוֹך לַ-תּוֹכֶן... פָּנִים רגליים ציצים ותוכעס בסדר זה או אחר היו בדרך כלל כול הסיפור ויותר מזה יותר מזה לא תשמעו ממני בינתיים אפילו בארבע עיניים כי מה שטוב בכול סיפור זה שאי-אפשר לנחש את סופו חוץ מזה כמה מהדמויות עדיין חיות עדיין בועטות אולי עִם הזמן כשהדברים יִגמרו להִשתנות עַד-אֵין-הַכֵּר כמו שקורה לעתים אחרֵי ק"ס עונות או אפילו פחות אוּכל לגלות לכם פחות או יותר לָמָּה נִגמר מה שנִגמר כמו שנִגמר ואוסיף רק זאת: אילו ידעתי אז מה שאני יודע היום לא הייתי הולך במִדבר ארבעים שנה כדי שיום בהיר אחד אוכל להשקיף עליה מהר הָעֲבָרִים או מִנְבוֹ ולהבין סוף-סוף או לא אם היה כדאי ללכת או לבוא עד כאן.