אני לדודי ועלי תשוקתו

חשוכה עולה אני מן הרחצה מתרחצת ממדת הדין שבי באור היקר של נר העליון בנהר הבינה שמימיו מתחלקים מאירים נמשכים מקבלים אליו את כל עיוותי בסוד מעוות יתכון. ורואה אני את פניו של רבי שמעון מאירים כאור השמש החזק שעתיד לצאת לרפאות העולם שכתוב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ועלה אור ההוא בשפת ים העליון העמוק שכל פתחים טובים ויקרים נפתחים בפתח ההוא לתת מעבר עד הפה הקדוש שיאמר סלחתי מתוך שני תפוחי הפנים במנחת בושם מאירים בהארת החכמה ולא נמצא כעס בעולם וכל העולמות מתברכים מאירים ושמחים וכל חסד אינו נפסק כולם מתמלאים בשפע שלמים מכל השלמות בשעה אחת.