השבוע קראו בבתי הכנסת את פרשת וישלח -
בראשית פרק ל"ב מפסוק ד' – פרק ל"ו פסוק מ"ג.
לראות בבנות הארץ יצאה דינה,
שכם בן חמור החוי, חושק בה,
שוכב איתה ומענה אותה.
התורה אינה מנדבת פרטים,
מה בדיוק עשו הצעירים,
ומה היו העינויים.
שכם חש אהבה עזה, מדבר אל ליבה,
משתוקק לשאת אותה לאישה.
כמנהג העמים באותן השנים,
משאירים את הטיפול לאבות ולאחים הבוגרים.
שמעון ולוי - אחים מאם אחת - לאה.
עושים מעשה מצמרר - מעביר חלחלה.
ויאמרו אליהם בני יעקב במרמה,
"לא נוכל לעשות הדבר הזה,
לתת את אחותנו לאיש אשר לו עורלה,
כי חרפה היא לנו".
"ואם לא תשמעו אלינו להימול,
ולקחנו את בתנו והלכנו".
חמור - הנשיא ושכם הצעיר,
משכנעים את כל זכרי העיר,
לעבור טקס מילה, עם כאבים עזים,
כדי שיוכלו להתחתן עם הבנות של השכנים.
"ויהי ביום השלישי, בהיותם כואבים",
ספונים בבתיהם, בטוחים ושלווים,
תקפו אותם שמעון ולוי, עם חרבות שלופות,
הרגו את כל הזכרים - ואת חמור ושכם, הותירו רק גופות.
"בני יעקב באו אל החללים ויבוזו העיר, אשר טמאו אחותם"
לקחו את צאנם, חמוריהם ואת בקרם,
שבו את נשותיהם, את כל חילם ואת טפם.
יעקב כועס, ריחו הובאש בעיני שכניו,
הוא לא מוכן להצדיק את מעשי בניו.
למרות, שהוא מבין, כי הגנו על כבוד אחותם,
הוא חושש מאוד ממעשי נקם.
"ואני מתי מספר, ונאספו עלי והכוני,
ונשמדתי אני וביתי".
הסיפור של שכם בן חמור ודינה,
מעורר הרבה סימני שאלה.
התורה לא נותנת הסברים,
איך, במהלך כל השיחות והדיבורים
דינה לא שבה לביתה,
ונשארה בביתו של חמור - האיש הרע.
נכון שהימים שונים,
ואין להחיל את הנורמות שלנו על הגיבורים,
אבל מבלי להישמע,
כמי שאינה מגינה,
על הנשים ועל - בחורה כמו - דינה,
יש לי פרשנות קצת שונה,
לפסוק המתאר, מה עשתה הנערה.
התורה אומרת "ותצא דינה...לראות בבנות הארץ"
המפרשים מסבירים,
"להסתכל במנהגיהן ובמלבושיהן"
ואני חוששת להביע דעה,
שהיא יצאה לתרבות רעה.