בשכונה סואנת, מלאה באבנים עתיקות,
שרידי עבר מפואר, מצודות ובתי קברות,
בנתה משפחת שִׂימפּסטיה יופי של בית,
בין עצי תמר, עצי תאנה, גפנים ועצי זית.
אבא אלישמע, ואמא תקווה - כל כך מאושרים,
וכמצוות התורה – פּרים ורבּים - רבים ופרים.
הם העניקו לילדים המון אהבה וחינוך מצוין,
ואת מילות ההמנון, ידעו הזאטוטים לשיר - כבר בגן.
אך כשגדלו הילדים, והגיעו למצוות,
ל-7 ילדים, היו 30 דעות.
המחלוקות רבות , הצעקות גוברות,
ולעתים, בלהט הוויכוח ובסערת רוחות,
הרימו גם ידיים, הגיעו למכות.
ההורים המיואשים - ביקשו, הפצירו, התחננו,
הלכו ליועצים ורבנים, הדליקו נרות, התפללו.
אך לא הצליחו להרגיע את הרוחות,
וכך עלו כל לילה למיטתם, באפיסת כוחות.
כמה שמחו לשמוע, שהדוד החכם מגיע לביקור קצר,
הסמבּטיון יירגע ליום אחד, כולנו נשתדל - מחר.
אולי הדוד יוכל לתת כמה עצות מצוינות,
וכמו תמיד יביא איתו גם ג'וּבּות ומתנות.
הדוד והדודה הגיעו - עם חיוכים ונשיקות,
הילדים מנגבים בשרוול, את הלחיים הרטובות,
כולם רחוצים ונקיים, ממתינים לארוחה,
מדברים בשקט ובנימוס - יופי של שׂיחה.
אמא - תקווה, מציפה את השולחן בקישוטים ובפרחים,
מפות יפות, וכלי אוכל מצוחצחים, השמורים רק לאורחים.
אך לאחר כמה מילים של נימוסים ומחמאות.
כשהתחילו להגיש לשולחן את המנות הראשונות,
נזכרו המארחים, בחיל וברעדה, ובברכיים כושלות,
כי הדוד - צמחוני, והדודה - ממש אלרגית לפטריות.
האמא נכנסה למטבח, לאלתֵר משהו חדש,
אך בטעות, הכניסה למתכון, 4 כפות של דבש.
הדודה והדוד, אכלו את המנה בנימוס, אמרו יפה תודה,
ואז, לאבא - הנרגש והמוטרד, יצאה נְפיחה.
הילדים התחילו לצחוק, לשהק ולגהק,
לקפוץ על הכסאות, לשפוך מים, וברעש לשחק.
הדודה והדוד ניגבו את הזיעה, מיהרו למכונית,
הסבירו, כי לצערם הרב, יש שינוי קל בתוכנית.
הם לא המתינו למחוות ולא להתנצלות,
רק נָסו על נפשם, ברחו מהסיוט.
משפחת שׂימפָּסְטיה עורכת עכשיו את חשבון הנפש,
איך הכּל קרה פתאום, ומי אחראי לכל הרפש.
ומי מוכן לקחת אחריות על כל הבּלאגן,
ואיפה, למען השם, השאירו את - יצחק - התינוק הקטן.