נֶחָמַת טִיפְּשִׁים

הִבטחתָ לאהוב אותי לנצח אבל הנצח של האהבה נִמשך לרוב שלוש שנים בערך ומאבד אחרי חמש תקווה הבטחתָ לאהוב אותי לנצח וגם אני הבטחתי כך לךָ וזה היה יפה מִדַי לרגע וזה צָרַךְ את רוב כוחי וכוֹחֲךָ אבל ידענו מההתחלה: ככל שאהבה יותר גדולה הזמן שהיא בוערת הוא קצר כי היא צורכת בגדול את כל עצמה אבל לנוכח אפשרות אחרת: להִתבוסס בזיונים שִׁגְרָתִיִּים כמו דְּגֵי-רְקָק מתבוססים בבִיצתם במקום בדם ואש לכבוש ת'הר... טוב שהכל בער כמו שבער – ואיך שָׂרַדְנוּ נגד כל הסיכויים במצבים שאין מהם שום הישרדות זֶה כבר סיפור ארוך שלא כאן המקום להיכנס אליו – נאמר רק זאת: היה גם רגע שאפשר היה לבחור למות לאט-לאט חיים שלמים בזוגיות שקטה חיוורת וקרה בלי ריח של אבק שריפה ואש ודם בלי חצוצרות תופים וכול השאר כלומר: כמו רוב הַאוּכְלוּסִיָּה.