תְּאוּצָה

משנה לשנה גוברת המהירות שבה אנו קְרֵבִים בלי יכולת לעצור לרגע אל קַו גְּמַר החיים בלי יכולת לעצור לרגע או אפילו רק לְהָאֵט כדי לבדוק בראש שָׁקֵט אם יש איזו דרך עוקפת או לפחות אם יש דרך להגיע לגמר הזה עייפים מרוצים רגועים כמו אחרי זִיּוּן ארוך אבל אין כי אילו היה לא היה הזמן מה שהוא: עומד מִנֶצַח לְנֶצַח ממש כמו האינסוף עומד מִנֶצַח לְנֶצַח ואנחנו נעים בתוכו כמו בְּזִיּוּן ארוך אבל בעצם לא כי בזמן אין הלוך וחזור כמו שיש למשל בחלל כמו שיש למשל במִשְׁגָּל ויש רק להתחיל ולגמור ואין עצירות פתאום ואין הפסקות יזומות ואין אפשרות להיסוג ולגמור במקום אחר ואין להתעשת אחרי שזה קורה ואפילו רק להאט כבר נֶאֱמַר שלא ויש יותר אֵין מִיֵּשׁ וְכוּלֵּי וְכוּלֵּי וְכוּלֵּי וכולנו יודעים הֲרֵי שאין שום דבר אַחֲרֵי.