וינחם יצחק אחרי אמו

בשבת קראו בבתי הכנסת את פרשת חיי שרה [בראשית, פרקים כ"ג עד כ"ו] אחרי מות שרה - וקבורתה - בחברון - במערת המכפלה, לאברהם יש משימה חדשה ודחופה. למצוא אישה טובה – לבנו יצחק, אשר הגיע כבר לגיל 37, אך עדיין נשאר רווק. הוא מטיל משימה על אליעזר, עבדו הזקן, לא מתייעץ עם המיועד - לא משתף את הבן. אינו רוצה לשמוע על נערה מקומית, אינו מסכים לשום שידוך עם נערה כנענית. הוא עומד על כך שהנערה תהיה מארץ מוצאו, מארם נהריים - מולדתו. נערה - אשר תסכים לעזוב את ביתה, את מולדתה ואת משפחתה, ולקשור עם יצחק בנו את גורלה. אליעזר יוצא למשימה - וקובע לעצמו סימנים מזהים, איך ידע מי המיועדת - ואת מי שלח לו האלוהים. כך מצא את רבקה - "הנערה טובת מראה מאד, בתולה, איש לא ידעה... ותרד העיינה ותמלא את כדה... וירץ העבד לקראתה ויאמר: הגמיאיני נא מעט מים מכדך, ותאמר : שתה אדוני... וגם לגמלך אשאב עד אם כלו לשתות" רבקה ונערותיה עלו על הגמלים, והלכו אחרי אליעזר - עם כל המתנות, הצמידים והנזמים. יצחק יוצא בערב - בודד לשוח בשדה, הוא והכוכבים ממעל, רבקה רואה אותו, מתרגשת ונופלת מעל הגמל. כאשר רבקה מבינה כי הוא הבעל - המיוחס, "ותקח הצעיף ותתכס" אליעזר מספר ליצחק בהתרגשות את כל הדברים אשר עשה, ויצחק, בלי שום מילים מיותרות - לוקח אותה לאוהל שרה. בכל פעם שאני קוראת את הקטע הבא (פרק כ"ד, פסוק ט"ז) אני ממש מתרגשת - ואפילו מזילה דמעה. "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהיי לו לאשה, ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו" יצחק כבר בן 37 – חי לו בבדידות באוהל אמו, יוצא בלילות לטייל בשדה לבדו, הוא לא בנוי לקשר - עצוב, מדוכא, עם זכרונות ילדות קשים, לא מרוצה מהתנהלות אביו - ומכל הילדים והפילגשים. ופתאום, מעשה ניסים, ממבט ראשון חש אהבה, לאישה הנדיבה, הצנועה, היפה, ובחיקה מצא נחמה. הכל נשמע נפלא, אהבה כנה, אבל איני יכולה לסלוח לרבקה, איך אחרי כמה שנים רקמה מזימה, ואת יצחק – האוהב והנאמן - בקור רוח תחמנה. וכשהיה יצחק עיוור וזקן – קשרה קשר עם יעקב הבן, השקתה את יצחק ביין - עזרה לבשל מטעמים, וכך גרמה ליצחק לטעות בבנים. בעזרת האם - הברכה הושגה במרמה "ויחרד יצחק חרדה גדולה" [פרק כ"ז, פסוק ל"ב]