כשהיא רצתה (אז) לבוא
זה היה טבעי מבחינתי
כמו שאביב הבא בעִתו
מעורר תקוות לא רק בַּצמחים
כשהיא רצתה להישאר איתי
זה היה טבעי מבחינתי
כמו שקיץ ארוך מביא מזור
לכל מיני פגעי קור
כשהיא רצתה לעשות פרי
זה היה טבעי מבחינתי
כי זה מה שפריחה פורייה צפויה
לעשות כשהיא בשיאה
כשהיא רצתה לקום וללכת
זה היה טבעי מבחינתי
כמו שטבעי שבסתיו שלכת
ושהרוחות נעשות רפאים
כשהיא התרחקה ודמותה נעשתה
יותר ויותר קטנה ומעורפלת
זה היה טבעי מבחינתי
כי חוקי הפרספקטיבה הם כאלה
כשהיא קפאה לאט לאט בזיכרוני
זה היה טבעי מבחינתי
כמו שאין טעם לבוא בטענות
לחורף גם כשלא זכור קר כמותו
כשהיא התחילה להפשיר אי-שם
מעבר לקרחוני השיכחה
(אולי בגלל החור באוזון)
זה היה טבעי מבחינתי
כי תפקידו של הזיכרון הוא לזכור
כשיותר ויותר דברים הזכירו לי אותה
זה היה טבעי מבחינתי
כי קולות וריחות ובעיקר טעמים
מזכירים כידוע (גם לטוב וגם לרע)
כל מיני דברים
כשהיא רצתה כעבור שנים לחזור
זה כבר לא היה טבעי מבחינתי
כמו שהזמן למרות כוחו הנצחי
לא יכול בשום פנים ואופן לנוע לאחור.