והארץ תרמוס, עוד לגזול ולקחת,
ותפלוש לבילעין בשבילים עשנים
ואומה תעמוד אדישה ובוטחת
לטייח ברדיו ובעיתונים.
היא תפרוץ לבתים ותשלוף בליל סהר
אנשים ממיטות, הלומי אימה.
אז מנגד ייצאו בסאם וג'וואהר
ואט-אט יצעדו הם אל מול החומה.
בלי חגור ובלי נשק, ריקות הידיים
בנתיב יעלו הם, אח ואחות.
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום הפרך והבלהות.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים ערביים.
דום השניים ייגשו ועמדו עד בלי נוע
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.
אז תשאל האומה שטופת זעם וקצף
ואמרה: מי אתם? איך הגעתם לכאן?
וענו לה: אנחנו מגש הכסף
שעליו לך ניתנה אדמת הנדל"ן.
כך יאמרו ונפלו לרגלה דוממים
והשאר יסופר בתולדות פלשתין.