הה,
צף באור המזדקן,
ומתענה שם בריקוד שמאיים
על אור הבוקר,
לעצום שוב את עיניו,
מאיים כי,
כבר הנה כושלות רגליו.
אך מי מבטיח לי מחול
הממשיך לצבור עוד כוח?
ומי שומר שלא אפול?
ויש תמיד נופלים,
ובין כל המחוללים,
גם המחול שלי עייף כבר,
כמו שבור.
אך התנועות רק מתמתנות,
והטפיחות כמו אחרונות,
אך יש עוד זעקה בקצב השמור.
שר למחר.
הה,
כבר חשבתי כי אזל אור השחר,
עם הצעד האחרון,
אך מי נשף בשכרון,
וכישף רגליים שעומדות עוד?
הן יש תמיד נופלים,
ובין כל המחוללים,
גם המחול שלי עייף כבר,
כמו שבור,
אך התנועות רק מתמתנות,
והטפיחות כמו אחרונות,
ויש עוד זעקה בקצב השמור.
שר למחר.