כַּמָּה מַר כָּעֵת
לְתָמָר
צְחוֹקָהּ נָדַם
עֵת הוֹרֶיהָ
אוּדִי וְרוּתִי
שָׁכְבוּ מִתְבּוֹסְסִים בְּדָמָם
לִבָּם נִקְטַף.
כַּמָּה מַר כָּעֵת
לְתָמָר
עֵת אַחֶיהָ הַקְּטַנִּים
נִטְבְּחוּ בְּלֹא רַחֲמִים
הִיא נִתְלַשׁ לְבָבָהּ
כֹּה צָר לָהּ הַמָּקוֹם.
כַּמָּה מַר כָּעֵת
לְתָמָר
נַפְשָׁהּ יוֹצֵאת אֶל הוֹרֶיהָ
אֶל אַחֶיהָ
אֶל עוֹלָם שֶׁהָיָה וְחָרַב.
כַּמָּה מַר כָּעֵת
לְתָמָר
וְאַיֵּה מִשְׁפַּחְתָּהּ
יוֹאָב, אֶלְעָד, הֲדַס
תָּמָר אָחוֹת וְאֵם כָּעֵת
רוֹעִי וְישַׁי
יְתוֹמֶיהָ
בּוֹכִים בּוֹכִים
כֻּלָּם.